<h1>גיטין נ"ד ע"ב</h1>
<h2>דף סה:</h2>
יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות, [ואם נפל ע"ג חטים אפילו לא היו מבוקעות אסורות] לפי שהיין נבלע בהן דרך החריץ כמו שנבלע במבוקעות. כיצד יעשה, יעשה מהן פת וימכור אותן לגוים שלא בפני ישראל במקום שאין ישראל אוכלים פת של גוים. שאילו במקום שישראל אוכלים פת של גוים, או אם מכרן לגוים בפני ישראל שיודע ישראל חבירו שהוא פת של ישראל, אסור שמא יחזור הגוי וימכרנו לישראל.
כל איסורים שבתורה שנתערבו בהיתר, בין במינן בין שלא במינן אינם אסורים אלא בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך שהם אסורים במינם במשהו ושלא במינם בנותן טעם. ואפילו נפל יין נסך כל שהוא בבור יין של היתר כולו אסור. משום חומר עבודה זרה החמירו ביין נסך לאסור במינו במשהו. וכן הטבל אסור במינו במשהו, לפי שאמרו כהתירו כך איסורו, שכשם שחיטה אחת פוטרת כל (התרומה) [הכרי] אם הפריש משם חיטה אחת תרומה, כך חטה של טבל אוסרת כל החטים של כרי של היתר. נפל יין נסך לתוך יין של היתר, ואחר כך נפל שם קיתון של מים, ואין כח ביין של איסור ליתן טעם במים, הרי כל היין מותר, ואין מצרפין יין של היתר עם יין של איסור, לאסור המים. שכל מקום שיש מין ומינו ודבר אחר רואין את מינו של היתר כאילו אינו, ושאינו מינו רבה על האיסור ומבטלו. וכן שני כוסות, אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן במים, ואחר כך עירבן זה בזה, רואין את היין של היתר כאילו אינו, והרי המים של שני כוסות מבטלין את היין של איסור, והכל מותר.
תרומה שנתערבה בחולין, אם היה מין במינו, כגון שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה של חולין, אם יש [בה] כדי לחמץ הרי זה אוסר את העיסה אע"פ שיש בו יותר ממאה. ואם אין בו כדי לחמץ הרי זה אוסר עד מאה, לפי שהתרומה אוסרת החולין עד שיהיו שם מאה של חולין כנגד אחת של תרומה. אע"פ שהיו שם מאה של חולין צריך להעלות משם אחת של תרומה, ואסורין באכילה עד שיעלה משם התרומה, כמו שמבואר בפרק נוטל [שבת קמ"א ע"ב]. היה מין בשאינו מינו, כגון גריסין שנתבשלו עם עדשים, אם יש בהם כדי ליתן טעם אוסרין אפילו יותר ממאה. ואם אין בהן כדי ליתן טעם, אפילו היה ההיתר פחות ממאה מותר, כמבואר במשנת תרומה בפרק שני [תרומות פ"ב מ"ז] וכן ביאר מורי זקיני הרב כאן במהדורא קמא.
כשם שהתרומה אוסרת במאה, כענין שביארנו, כך ערלה וכילאי הכרם אוסרין באחת ומאתים. ואין מבטלין איסור לכתחלה, כמו שמבואר בפרק ביצה. נטיעה של ערלה וכילאי הכרם שנתערבה בין הנטיעות של היתר ואינה ניכרת, אין האיסור בטל אפילו באלף, לפי שהמחובר חשוב ואינו בטל כמו התלוש, ואסור לאכול מאותם הפירות. ואם לקט כל פירות הנטיעות הרי אלו עולין באחד ומאתים, הואיל והן תלושין. ובלבד שלא יתכוין ללקט כדי לבטלן. שאין מבטלין איסור לכתחילה. וזה מבואר בפרק הניזקין
